מזל תאומים- חלק א'

פעם חבר אמר לי כי הוא היה מאוד סקרן לדעת כיצד הייתה נראית הגרסה הנשית שלו. לי מעולם לא הייתה את הבעיה הזאת. אחותי התאומה אפרת הייתה לי כבבואה של עצמי. חלקנו יחדיו את אותו עור מוקה בהיר, אותם עיניים ירוקות, אותו שיער שחור כפחם, אף, פה, גבות. רק מבנה הגוף שלנו שונה, לי מבנה נערי גברי ולה גוף דק וחטוב.

כבר מגיל אפס לא היה ניתן להפריד ביננו, הלכנו לאותו הגן, בבית הספר התעקשנו להיות באותה כיתה, אפילו את החוגים בחרנו יחד. עשינו מקלחות משותפות עד גיל 8, חלקנו חדר עד גיל 13 וגם היום כשאנחנו כבר בני 16 יש לנו את אותם החברים ואתם יודעים מה? בשבילנו זה הכי טבעי בעולם.

אפשר לומר שאנו מוכנים לחלוק אחד עם השנייה הכל. את הרגעים הקשים, הסודות הכמוסים והחוויות המיוחדות. אפרת תשתף אותי במחשבות שיש לה על בנים, בקטעים שהיו לה או אפילו בפנטזיות שרצות לה בראש כשהיא נוגעת בעצמה.

הביחד הזה מוליד לפעמים גם קטעים מוזרים. פעם, לדוגמה, התבקשנו במהלך משחק אמת או חובה להתנשק. כשהתחלנו כולם היו בשוק, הם לא האמינו שנזרום עם זה, אבל בשבילנו זה לא היה כזה ביג דיל אפילו לא כשהלשונות שלנו פגשו זו את זו. דורון, החבר של אפרת, נראה מקנה במקצת, אבל מיד אמר בגיחוך "רק עם עידן אני מרשה לך ככה".

יום אחד כשחזרתי הביתה מצאתי אותו ריק. זרקתי את התיק בחדרי וכהרגלי הלכתי לחדרה של אפרת. כשפתחתי את הדלת ראיתי את אפרת יושבת ומתעסקת במחשב. מיד כשהבחינה בי טרקה את הלפטופ שלה ואמרה "היי, לא שמעתי שנכנסת".

"מה זה? מה את עושה?" שאלתי.
"מה? כלום." אמרה.
"מה זה כלום?" התעקשתי. "על מה הסתכלת במחשב?"

אפרת סובבה אותו לעברי והרימה בנבוכות את המסך. על הצג הופיעה תמונה של גבר עירום.

"אוקי, תסבירי…" בקשתי.
"טוב, אז הקטע הוא כזה," אמרה. "דורון רוצה שניקח את הקשר ביננו לשלב הבא."
"מה, את מתכוונת לאשכרה לעשות את זה?"
"כן. אבל… אני קצת חוששת, אתה יודע, פעם ראשונה והכל."
"אני לגמרי איתך." אמרתי בהזדהות. "אז את חוקרת על זה באינטרנט?"
"זה לא הדבר האמיתי, אבל זה מה שיש לי כרגע."
"תשמעי," ניסיתי להרגיע אותה. "זה לא שיש לי יותר ניסיון בזה ממך, כידוע, אבל אני בטוח שכשתגיעו לסיטואציה הזאת אתם תדעו מה לעשות. פשוט תזרמו עם זה, גם לו הרי אין ניסיון."
"אני לא יודעת… אולי לכם, הבנים, יותר קל במצבים כאלה. אותי, כרגע, זה מאוד מרתיע."
"במוקדם או במאוחר תצטרכי לעשות את הצעד הזה." אמרתי. "חוץ מזה, ראיתי כבר את דורון במלתחות ואני יכול להגיד שיש לו איבר רגיל, כמו של כל אחד אחר, לא איזה מפלצת."
"משהו כמו הבחור הזה?" הסתכלה לכיוון המסך.
"פחות גדול, הייתי אומר."
"משהו כמו שלך?" שאלה.
"כן, פחות או יותר." עניתי.
"אז תראה לי את שלך." אמרה לפתע.

לא הייתי בטוח אם היא רצינית או סתם מסתלבטת, אז החזרתי לה מבט שואל.

"רק כדי שאני אבין במה מדובר, אל תהיה כזה כבד. ו… אם תראה לי את שלך, כפיצוי, אני אראה לך את שלי." הוסיפה.
"את רצינית?" שאלתי.
"בטח!" אמרה. "אם יש אדם אחד בעולם שאני מרגישה בנוח לעמוד מולו ערומה זה אתה."
"אנחנו כבר לא בני 8 יותר." ניסיתי לדבר בהגיון.
"גם גיל 8 זה מאוחר למקלחות משוטפות. ההורים לא אמרו על זה כלום, אבל כבר אז הבנו מה הבדלים שבין בנים לבנות והתעניינו בגוף אחד של השני. אז עכשיו זה בערך אותו דבר."

לא ממש ידעתי מה לחשוב על זה. אם זה משהו שנצטער עליו אח"כ או שהקשר ביננו באמת כל כך איתן. "אוקי," אמרתי לבסוף. "אני מניח שגם לי זה לא יהיה סיפור גדול אם תראי אותי ערום…"
"אבל רק לצורך למידה!" הוסיפה במהירות.
"ברור." הסכמתי. "אז תרגישי חופשי לשאול אותי מה שאת רוצה."
"ואתה אותי."
"אוקי." אמרתי.

שנינו שתקנו לכמה רגעים ובחנו אחד את השנייה.

"תתחיל אתה." ביקשה.
"אולי תתחילי את?" ניסיתי.
"תתחיל אתה."

לקחתי צעד אחורה וחלצתי את נעלי, לאחר מכן פשטתי גם את החולצה. זה עדיין לא היה ממש מוזר כי היא ראתה אותי מיליון פעמים בלי חולצה. התכופפתי מטה והפשלתי את מכנסיי.
נשארתי בבוקסר. מבטה של אפרת היה נעוץ בחבילה שבתחתוני והיא לא העזה למצמץ.
לקחתי נשימה והורדתי את תחתוני.

אפרת בהתה באיברי הרפוי.

"אוקי…" אמרה בציניות. "הוא יותר גדול ממה שזכרתי."
"אני מקווה." עניתי נבוך.
אפרת התכופפה והביטה באיבר מקרוב.
"הוא יפה מאוד."
"תודה. ועכשיו תורך."
"טוב." אמרה והזדקפה.

היא לקחה צעד לאחור והחלה לפתוח את כפתורי חולצתה. כשסיימה נתנה לחולצה להחליק על הרצפה ונשארה בחזייה וורודה משולשת. החזייה הייתה כזאת שמעט מהפטמה היה לא מכוסה ונוצר מאין סער של עטרה חומה שמציצה החוצה. בלעתי את הרוק שהצטבר לי בפה.
אפרת פתחה את חגורת הג'ינס שלה, הפשילה אותו מטה ונשארה בתחתונים ורודים תואמים לחזייה. זיהיתי את הסט הזה שמיכל, ידידה שלנו, קנתה לה ביום ההולדת האחרון שלנו לפני חודש, ידעתי שזה חוטיני. אפרת אספה את הג'ינס וקפלה אותו. כשהסתובבה להניח אותו על השולחן ראיתי כיצד פס הבד נעלם בין פלחי ישבנה המושלם.

כשחלקנו חדר יחדיו ראיתי אותה הרבה פעמים בחזייה ותחתונים, אבל זה היה לפני גיל ההתבגרות והלבנים שלה לא היו סקסיים כמו עכשיו אלא של נערה צעירה.

אפרת הסתובבה שוב והניחה את שתי ידיה על החזה.
"אני רק רוצה להכין אותך שהוא לא גדול במיוחד." אמרה ושלחה ידיים אחורנית אל התפס. החזייה השתחררה והחזה של אפרת נחשף. חזה אגסי עומד זקור עם זוג פטמות עגולות וחומות במרכז.
"הוא מושלם." אמרתי והאיבר שלי התחיל להתעורר.

אפרת נתנה חצי חיוך ושלחה את הידיים לכיוון התחתונים.
"תעצום עיניים לשנייה." ביקשה ואני עשיתי כדברה. שמעתי כיצד היא מפשילה את תחתוניה וזורקת אותם לכיוון המיטה. היא התמהמה מספר שניות אך לבסוף אמרה "אוקי, אתה יכול לפתוח."

כשפתחתי את עיניי ראיתי אותה עומדת מולי במלוא תפארתה, ערומה לחלוטין וידיה מתוחות לצד גופה הדקיק, אגרופיה קפוצים. רק צמיד כסף נח סביב קרסולה. חלפו שנים מאז ראיתי אותה כך בפעם האחרונה, רק שעכשיו היא כבר הייתה נערה בשלה בעלת חזה זקור, תלתלים שחורים המקשטים את איבר מינה ולשון קטנה המבצבצת בין שפתי האיבר.

כך עמדנו עירומים אחד מול השנייה, מסתכלים, בוחנים, לומדים את גופו של האחר.

"יש לך שאלות?" שברתי את השתיקה.
"אפשר לגעת בו?" שאלה.
"בטח." עניתי.

לפרק הבא

רוצה לקבל עדכון במייל כאשר מתפרסם סיפור חדש? הרשם לקבלת עדכונים למייל.
לא לשכוח לתת ציון לפרק בראש הדף ⇑  או תגובה מתחת ⇓

קטגוריות: סיפורי סקס, גילוי עריות, אחים