קרובים קרובים- חלק ה'

לפרק הקודם

"…אז הוא שואל- תגיד זה נחשב להטרדה מינית אם מדובר באשתך? והחבר אומר לו- מה פתאום. מזל, אומר הראשון, הייתי בטוח שתרצח אותי. חחח…"

"אתה רציני?"

"לא רציני, זאת בדיחה." אמר חזי, "הייתי בטוח שתצחק מזה. חשבתי שאתה כבר סבבה עם כל העניין."

"לא אמרתי שאני סבבה, אמרתי שאני זורם עם זה לבינתיים."

"טוב, אז תשכח מהבדיחה. אתה לא פונה פה?"

"אני מתלבט עדיין. צריך לקנות ירקות ופירות אבל אני לא בטוח שאני רוצה לראות עכשיו את הירקן הזה."

"מי זה? ההוא שגרם לאיריס להכניס אותך בדלת האחורית?"

"כן, ההוא."

"אז לך אליו, תגיד לו תודה."

"ממש. החרמן הזה, מסתבר, מזיל ריר על איריס כבר שנים. מבחינתו לראות אותה ככה זה היה כמו לזכות בלוטו."

"אז מה, אתה חושב להחליף עכשיו ירקן?"

"לא, כנראה שלא." אמר רון והמשיך לחנות הירקות.

"רון, זה טוב לראות אותך." אמר אנטולי כשראה אותו. "איריס גם פה?" שאל ותר את החנות בעיניו העגולות.

"לא, רק חזי."

"נעים מאוד." אמר הירקן בחוסר סיפוק. "חבל, רציתי לתת לה לטעום גוג'י-ברי. זה פרי חדש פה בארץ, הביאו אותו ממונגוליה. רציתי לדעת מה היא חושבת עליו. נו מילא, בפעם אחרת. שמעתי, אתם באים למסיבה בערב."

"עוד לא החלטנו סופית." אמר רון.

"אתם חייבים לבוא, יהיה שמח. כבר אמרו לכולם שאתם מגיעים. אפילו מוריס, העוזר שלי, מגיע." אמר וסימן על המוכר הצנום שעמד בקופה.

"נחשוב על זה." חתך רון והתפנה להתחיל בקניות."

"האמת," אמר חזי, "זה די מוזר לפגוש פנים אל פנים מישהו שראה אותך ואת איריס עושים מה שעושים."

"זה מוזר הרבה יותר לארח אחד כזה בסלון." אמר רון ובחן עגבנייה רעננה.

"מה זאת המסיבה היום בערב?"

"ה-12 ביוני, לא שמעת?"

"זה לא קפץ לי בגוגל קָלנדר."

"יום העצמאות הרוסי ופירוק הקומוניזם. הם עושים מסיבה והזמינו גם אותנו."

"משעשע. ואתם הולכים?"

"איריס רוצה ללכת."

"מה, להתרועע עם המעריצים?"

"כנראה, היא מרגישה די פופולרית עכשיו בקרב החברים של מיכאל וזה עושה לה טוב כל תשומת הלב הזאת. אפילו שאת חלק מהם היא בכלל לא מכירה."

"זה די הוגן שהיא תכיר אותם. הם מכירים אותה די טוב." אמר חזי ובתגובה למבט של רון הוסיף, "מה אתה רוצה? זה נכון."

כשהגיעו לקופה מוריס העביר את המוצרים וכל אותו זמן נמנע מליצור קשר עין עם שניהם. האוזניים הגדולות שלו שיוו לו מראה של אדם לא מבריק במיוחד ורון תהה על קנקנו.

"64.35 שקלים." אמר לבסוף כשהוא מביט לרצפה. גם הוא ראה את הסרטונים חשב רון.

"אין הנחות סלבס." לחש לו חזי.

* * *

לאחר שהוריד את חזי בדירה שלו בכניסה לשכונה חזר רון הביתה.

"יופי, עברת אצל אנטולי. באמת חסרים לנו הרבה ירקות." אמרה איריס כשנכנס. היא ישבה בסלון על משטח הפעילות ושיחקה עם נטע הקטנה. הבנים רצו מסביב מחופשים לפיראטים נלחמים עם חרבות פלסטיק.

"מה שלומו?" שאלה.

"של אנטולי? בסדר, אני מניח."

"הוא אמר לך משהו לגבי הערב?"

"שנבוא כי כולם כבר מחכים לנו."

איריס חיכה "הזמנתי את קורל שתעשה בייביסיטר."

"אני לא חושב שנהיה שם הרבה זמן."

"גם אם נהיה חצי שעה, עדיין צריך פה מישהו עם הילדים."

"אז מתי היא תבוא?"

"אמרתי לה לקראת עשר. כל הכבוד!" מחאה איריס כפיים כשנטע הפילה את מגדל הקוביות. "קניתי בקבוק יין שלא נבוא בידיים ריקות." אמרה.

* * *

בערב לאחר שהילדים כבר ישנו הלכו שניהם להתארגן למסיבה. רון התלבש בצורה לא חגיגית בעליל, כנראה כדי להעביר מסר לאשתו. היא לעומתו לבשה חצאית שחורה צמודה המגיעה עד הברכיים ומדגישה את גזרתה הנאה, חולצה מכופתרת בעלת מחשוף עמוק ונעלי עקב שהוסיפו לה כמה סנטימטרים. את שיערה עיטרה בסיכת הפרח שלה ולאיפור הקדישה כחצי שעה."

"וואו, דפקת הופעה." אמרה קורל כשנכנסה. "יוצאים לבלות, אה?"

"כן. אבל אנחנו לא צפויים לחזור מאוחר."

"גם השכנים שלכם עושים שמח." אמרה למשמע המוזיקה שהגיעה מהקומה מעל.

"כן… עושה רושם." אמרה איריס מבלי להזכיר קשר כלשהו למסיבה ההיא.

כשעלו המוזיקה התחזקה עוד יותר וכשמיכאל פתח להם את הדלת כל המנגינה נשפכה למבואה.

"טוב שבאתם. להיכנס, להיכנס." אמר, לחץ את ידו של רון ונשק לאיריס.

"הבאנו משהו קטן." אמרה ונתנה לו את בקבוק היין.

"אה! תודה." אמר ובחן את הבקבוק. פבל הגיע גם הוא לקראתם ונשק לאיריס בידידות. מיכאל לחש לו דבר מה ברוסית ופבל אמר כי הוא יכיר להם את האחרים.

על יד שולחן עם מתאבנים עמד אלכס ודיבר עם שני גברים. אחד מגודל ושרירי בעל ראש מגולח והשני צעיר יותר עם שיער ארוך אסוף בקוקו.

"זה בוריס וזה גרישה." הציג אותם פבל.

"נעים להכיר, סוף סוף." אמר גרישה בעל הקוקו ונשק לידה של איריס. בוריס שהיה גדול משניהם בראש מזג משקה חריף לזוג כוסות ונתן לאיריס ורון לשתות. "שיהיה נעים בבטן ורגוע בראש." אמר גרישה.

"ההוא שם זה סטס וחברה שלו לנה." המשיך פבל וסימן על זוג שעמד בצד. סטס הניף ידו בברכה מהצד השני של הסלון וניכר היה שהוא, לפחות, מזהה אותם. "לנה הגיעה בדיוק מרוסיה ולא מדברת עברית בכלל."

"את אנטולי ומוריס אתם כבר מכירים." אמר כשעבר לידם ואנטולי מיהר לתת חיבוק ונשיקה לאורחת הנערצת. הוא החל לומר דבר מה אך פבל קטף את איריס מהר לפני שתתגלגל כאן שיחה שלא יוכלו לצאת ממנה.

"אלה מקסים ואחותו יאנה." הראה על זוג שישב ודיבר על הספה. יאנה נראתה צעירה מאחיה בעשר שנים לפחות ולפי הערכתו של רון היא אפילו לא בת עשרים. שערה הבהיר נצבע שחור תואם לבגדים אותם לבשה. צללית שחורה עיטרה את עיניה הכחולות ושרשרת צלב נחה על חזה. עגיל מתכת ניקב את לה את הגבה הימנית.

היא בחנה את איריס במבט עייף אך משועשע שנתן תחושה שגם היא שותפה בסוד העניינים. תחושת אי נוחות מילאה את איריס.

"ואלה בפינה זה ואדים, רוברט ודימה." אמר והצביע על שלושה שעומדים בצד. לפי המבטים היה ניתן להניח שהם מדברים עליהם.

"ואיפה אשתך?" שאלה איריס.

"כשאני רוצה לשתות, להנות ולהשתחרר אני מסדר לה מה לעשות ובא לבד." אמר וצחק. "ואני לא היחיד כמו שאת רואה."

"יפה לכם. אם רון היה מדבר ככה הייתי מורידה לו את הראש."

"זה כי הוא לא הולך למסיבות של רוסים. בדרך כלל זה לא רגוע כמו עכשיו. יש לנו, איך לומר, נטייה טבעית לעשות שטויות." גם איריס צחקקה.

הם חזרו לשולחן הכיבוד, טעמו וורניקי ושתו מהיין שהביאו. בינתיים הגיעו עוד כמה חברים שפבל לא טרח להציג. במקום זה הוא העדיף לדבר על חיי המין של הזוג שלפניו וכמה נחמד זה לנסות דברים חדשים באמצע החיים.

מעבר לכתף שלו הם הבחינו באחד האורחים שהגיע אחריהם מתקרב אליהם. איריס ורון הופתעו לגלות עוד פנים מוכרות. זה היה פטר, אבא של דניאל מהגן של הבנים.

"היי חבר'ה, מה המצב?" שאל.

"היי פטר…" אמרה איריס במבוכה ורון לחץ את ידו.

"כיף לראות אותכם. תגידו, ראיתם את המייל מכלנית על מסיבת סוף שנה? ממתי עושים מסיבות כאלה בארבע?" שאל, זורק אותם למציאות אחרת.

"כן, באמת שעה תקועה…" אמר רון תוהה אם גם הוא נחשב לאחד מה"ח׳ברה" של מיכאל שמכירים כל כך טוב אותו ואת איריס.

"אני צריך לצאת איזה שעתיים לפני מהעבודה בשביל זה." המשיך פטר.

בוריס שעמד בקרבתם ניגש ולחש לפבל דבר מה ברוסית ואיריס ניחשה כי זה בטח יותר מעניין ממסיבת סוף השנה.

"אני לא רוצה שתקחי את זה לא נכון," אמר פבל לאיריס, "אבל בוריס פה שואל אם זאת לא חוצפה גדולה מדי לבקש ממך למזכרת את הפרח שלך בשיער."

רון ופטר עצרו משיחתם כדי להקשיב לדו שיח התמוה.

"את סיכת הפרח?" שאלה איריס כלא מבינה.

"זה הפרח שהיית איתו בפעם ההיא ששכבתם נכון?"

"כן…"

"אחלה ביצועים, דרך אגב…" לחש פטר לרון כשהוא נותן לו קטנה עם המרפק.

"אז זה כבר פריט לאספנים עכשיו." צחק פבל. "והוא מוכן לקנות אותו ממך."

"לקנות אותו?! שטויות. אם הוא כל כך רוצה אותו אני מוכנה לתת לו את זה."

"אבל ככה זה לא יהיה מעניין." ענה פבל ובוריס הוציא את הארנק מהכיס ושלף ממנו שטר של 100 שקלים."

"100 שקלים בשביל סיכה מסכנה? זאת הגזמה פרועה." אמרה איריס אבל בוריס דחף לה בכל זאת את השטר ליד. "טוב אם זה חשוב לו כל כך." אמרה איריס והורידה את הסיכה משערה. מספר אנשים כבר התאספו מסביב בזמן שאיריס נתנה את הפרח לקונה הישר.

"רואה?" שאלה את רון מחזיקה בשטר הכסף. "החפצים שלי הפכו להיות נכסים בעלי ערך רב."

"אני אתן 150 שקל בשביל הנעליים שלה!" אמר אנטולי .

"מה?" שאלה איריס בהפתעה.

"200 שקל!" צעק מישהו מאחור.

"זה סתם נעליים ישנות." אמרה.

"אם הן היו חדשות הם לא היו רוצים אותם." הסביר פבל.

"250 שקל!" אמר אנטולי מסתכל במהירות מסביב לוודא שאיש לא מנסה לגנוב לו את המציאה.

איריס הביטה ברון במבט שואל וזה משך בכתפיו. אנטולי מיהר להוציא חבילה של מזומנים שנראתה כמו הפדיון היומי. אולי אחד מהם הוא השטר ששילם לו רון כמה שעות קודם. הוא שלף מתוכה מספר שטרות, נתן לרון ודחף את היתר לכיס.

איריס יצאה באלגנטיות מנעלי העקב, הרימה אותם ומסרה לירקן. "תהרוג אותי, אני לא יודעת בשביל מה אתה צריך אותם, אבל תהנה."

"תודה רבה." אמר אנטולי, לקח את הנעליים, קירב לאפו ושאף בעיניים עצומות מלוא ריאותיו.

"אין צורך לעשות את זה." מיהרה איריס לומר בלחיים סמוקות. "הן לא נקיות."

"ריח גן עדן." אמר אנטולי כשחיוך פרושׂ על שפתיו. בוריס הושיט את ידו ואנטולי נתן לו נעל אחת כדי שגם הוא יוכל ליהנות.

כמו איריס גם רון הביט במבט מוזר באנשים המסניפים את הנעליים של אשתו כאילו היו לחמניות טריות. איריס הבחינה במבט על פניו. "לפחות אנחנו גרים דירה מתחת ואני לא צריכה ללכת ככה ברחוב." אמרה משנותרה לעמוד יחפה על הרצפה כשרק גרביונים לרגליה.

"טוב, מי רוצה לשים עכשיו כסף על החולצה?" צעק פבל כמי שמנצח על מכירה פומבית.

"נראה לי קצת נסחפת, לא?" שאלה איריס וצחקה.

"100 שקל, אני." צעק ואדים.

"אל תהיי רעה, הם רק רוצים סוביניר ממך." אמר פבל.

"150 שקל!" הכריז מקסים.

"החולצה שלי זה לא בדיוק מזכרת." אמרה.

"200!" התערב דימה.

"תשאלי אותם." ענה פבל וסימן על הקהל.

"250 שקל!" ניסה שוב ואדים.

"מה אתה אומר?" שאלה את רון.

"300!"

"אני לא חושב שזה רעיון כל כך טוב." ענה רון.

"אין כזה דבר 'רעיון לא טוב' יש- לא מספיק וודקה!" אמר אלכס ודחף לידיים שלהם זוג כוסיות.

"400 שקלים!" אמר רוברט מנופף בשטרות ויתר הקולות השתתקו.

"400 שקלים." חזרה אחריו איריס ורוקנה את הכוסית לגרונה בלגימה אחת. היא החזירה אותה לאלכס ונתנה לבעלה לשמור על תיק היד שלה. בתנועות מדודות החלה לפתוח את כפתורי חולצתה לקול תשואות הצופים, חושפת את החזייה שהייתה חבויה תחתיה. חזייה שחורה עם נקודות לבנות שתפסה היטב את החזה שבפנים.

כשסיימה לפשוט את החולצה נתנה אותה לרוברט וקיבלה בתמורה את התשלום. היא הביטה ברון והריחה את השטרות כאחת שיוצאת עם שלל רב. לאחר מכן מסרה אותם לבעלה בפרצוף שמסגיר עד כמה היא גאה בעצמה.

"מצוין." אמר פבל חיכך ידיו והמשיך כצפוי, "מי עכשיו מעוניין לקחת הביתה את החצאית הסקסית הזאת?"

"אבל החצאית זה הפריט האחרון שאני מסכימה." מיהרה איריס להרגיע את הנוכחים ובעיקר את בעלה שרוקן לגרונו כוסית נוספת.

היא הניחה שכולם כבר ראו אותה במצבים האינטימיים ביותר שניתן לדמיין ומי שלא ראה כבר ישיג את זה בהמשך. אז מה זה כבר לראות אותה בחזייה ותחתונים…

"אני מוכן ב150." אמר דימה.

"בשביל 150 אני לא טורחת להוריד אותה." אמרה איריס בהתגרות.

"200!" אמר אחר.

"קדימה, קדימה, תתחילו לעלות." אמרה איריס והרימה מעלה את שולי החצאית מגלה כי הגרביון אותו לבשה הוא ירכון, כזה שמגיע עד אמצע הירכיים. רובו היה ניילון שחור ושקוף ורק עשרת הסנטימטרים האחרונים היו תחרה שחורה עם דוגמת עלים. מעבר לגרביון נחשפו זוג ירכיים חלקות ושזופות ועל כל אחת מהן פס שחור מבד המחובר בחלקו התחתון לגרביון ומרמז על חגורת ביריות שכנראה מסתתרת מתחת לחצאית.

"300!"

"350!!!"

איריס הרימה את החצאית מעט יותר וחלקם התחתון של התחתונים שלה כבר בצבץ החוצה. ניתן היה להבחין בבירור בתוואי שפתי איברה מתחת לבד הצמוד שתפס אותם וחדר לקפל שנוצר ביניהם.

"400 שקל." אמר אלכס, גורם לאיריס להרים את החצאית עד הסוף ולהציג לראווה את תחתוניה שהיו תואמים לחזייה. מעל לתחתונים נתגלתה גם חגורת הביריות השחורה.

"מי שם 500?" שאל פבל בזמן שאיריס נותרה לעמוד עם החצאית מורמת מעלה מתירה לאורחים הדוממים לבחון לה את העניינים. אך אולי משום שכולם היו מהופנטים מהמחזה אף אדם לא ענה. אפילו רון השתהה למראה הביריות. הוא ידע שיש לה אותם מתקופת חיים אחרת אבל לא זכר אם הוא עצמו בכלל ראה אותם. "אין? אז אלכס הוא הזוכה שלנו."

מסתירה היטב את תחושת ההחמצה שחשה פשטה איריס את החצאית בתנועות ענטוז לצלילי המוזיקה שנשמעה ברקע. היא ציפתה להרוויח הרבה יותר בשביל להתפשט כך מול כולם. זה לא שהכסף עניין אותה כמו הידיעה כמה הם מוכנים לשלם בשביל זה.

היא מסרה את החצאית לאלכס שחייך חיוך רחב מתחת לשפם המטאטא שלו.

איריס הביטה סביב על הגברים המקיפים אותה, בעליהם החדשים של הבגדים אותם לבשה. בתוך תוכה הרגישה שטרם סיפקה את רעבונה החזק ואמרה כמו לעצמה "אם אתם רוצים אני מוכנה למכור גם את החזייה." סוחפת מחיאות כפיים רמות.

לפרק הבא

רוצה לקבל עדכון במייל כאשר מתפרסם סיפור חדש? הרשם לקבלת עדכונים למייל.
לא לשכוח לתת ציון לפרק בראש הדף ⇑  או תגובה מתחת ⇓

קטגוריות: סיפורי סקס, מציצנות, אשתי, מין אנאלי, לסביות