זמן אבות

"לילה טוב למאזינים שהצטרפו אלינו לעוד שעה של 'זמן אבות', תכנית הרדיו היחידה שמעניקה לכם, האבות, מקום בטוח לשאול שאלות ולקבל תשובות בנושאים שמטרידים אותנו יותר מכל- הילדים שלנו. אני ניר בן אשר ואיתי באולפן נמצא, פרופסור יהושע מרקוביץ'-אלון פסיכולוג וסקסולוג קליני. שלום, פרופסור אלון."

"שלום, ניר, ותודה שהזמנתם אותי."

"הכבוד, כרגיל, שלנו. תגיד לי, פרופסור, כסקסולוג הרבה הורים פונים אליך לקליניקה לקבלת יעוץ דווקא בנוגע לילדים שלהם?"

"המון. למעשה, הפער שבין ילדים להורים רק גדל מדור לדור והרבה הורים מוצאים את עצמם חסרי אונים ונטולי כלים להתמודדות עם תופעות יומיומיות. בעיקר היום עם דור הפייסבוק והוואצאפ הצעירים לומדים ברשת על מיניות מוקדם מבעבר. למעשה כבר כמעט ואין לנו היכולת להגן עליהם בצורה ישירה, כזאת שמונעת מהם גישה לתכנים לא הולמים או לחסום אותם ולכן עלינו להעניק להם את הכלים להגן על עצמם, אבל בעיקר, אם כמה שזה קשה, להשתנות גם בעצמנו."

"ובדיוק בשביל זה, פרופסור, אנחנו פה, כדי לעזור קצת לכל אותם הורים אובדי עצות להשתנות ולהסתגל למציאות של זמננו. ויש לנו כבר מאזין ראשון על הקו- אב מהוד השרון שרוצה להתייעץ אתנו לגבי ביתו המתבגרת. שלום לך."

"שלום."

"ספר לנו, בבקשה, על מה רצית לדבר אתנו היום."

"רציתי לדבר על הבת שלי. היא תהיה החודש בת שבע עשרה כך שכמו שאתם מתארים לעצמכם אנחנו צריכים להתמודד עם הרבה שטויות שהגיל הזה מביא איתו. אבל מה שרציתי לדבר עליו ספציפית זו החופשה האחרונה שלנו.
בכל שנה אנחנו טסים כל המשפחה יחד- אני, אשתי, הבת ואחיה הצעיר. זה בלי קשר ליום ההולדת שלה, אנחנו עושים את זה מאז שהילדים היו קטנים. בנוסף השנה הצטרפו אלינו גם זוג חברים שלנו עם הילדים שלהם.
הכל היה טוב וזרם בכיף, אנחנו אוהבים את ספרד וזו ממש לא הפעם הראשונה שלנו שם. המלון שהיינו בו היה לא רחוק מהים, כך שכבר ביום הראשון ירדנו לחוף. כשהגענו התחלנו לפרוק את הציוד, לתקוע שמשיות, לרדת לבגדי ים… ותוך כדי ההתמקמות אני ואשתי קולטים שכשהבת שלי הורידה את המכנסיים שלה היא נשארה עם איזה בגד ים קטנטן. מה זה קטן- הסתיר בקושי את המפשעה שלה, כזה שלא משאיר בכלל מקום לדמיון. וכשהיא מסתובבת לשים את המכנסיים בתיק אני רואה שזה בכלל חוטיני עם שרוך דקיק שנעלם לה בתוך חריץ. בחיים לא ראיתי את בגד הים הזה לפני כן ולא הייתי מעלה על דעתי שיהיה לה אומץ ללבוש אחד כזה."

"חוטיני?"

"כן! אבל אני אומר לכם, לא ראו שום חוט! רק תחת חלק. בכל מקרה, אני לוחש לאשתי זה הקטע הזה של הבגד ים, ובינתיים היא מורידה את החולצה שלה. ואז בכלל חשבתי שאני מת- אולי החלק העליון של בגד הים נשאר בתיק כי עליה הוא לא היה. למעשה, היא לא לבשה כלום, נשארה ככה בחזה חשוף- טופלס! וזה לא שבגד הים הקודם שלה היה הסתיר הרבה יותר, גם אז רוב החזה נשאר בחוץ, אבל לפחות הוא כיסה לה את הפטמות!"

"ומה עשיתם?"

"אני ואשתי היינו בשוק. שאלנו אותה איך היא מסתובבת ככה ומה עם החלק העליון? היא ענתה שהוא בתיק כי היא רוצה להשתזף קצת ושהיא תלבש אותו אחרי זה."

"מהטון שלך אני מבין שבבית שלכם עירום זה לא דבר מקובל כלל."

"עירום? בחיים לא ראיתי אותה בחזייה אפילו ובאופן כללי היא שומרת על הפרטיות שלה בקנאות כמו כל נערה מתבגרת טיפוסית."

"ולכן זה הפתיע אתכם שהיא פתאום מתפשטת מולכם ככה ועוד במקום ציבורי."

"בטח. כמעט כל מי שעבר בחוף הסתכל לה על הגוף- ציצי, תחת, הכל! בלי בושה, הלכו והסתכלו. נערים בני גילה, אפילו מבוגרים בגיל שלי."

"אבל אני מניח שהיא לא הייתה היחידה בחוף שהסתובבה ככה."

"כן, נכון… היו שם תיירות מאירופה שגם הסתובבו ככה, אבל אצל האירופאיות אתה כבר רגיל. לראות ככה ילדה ישראלית…"

"ולכן חשוב להבין כי מידת החשיפה עליה אנחנו מרשים לעצמנו להגיע היא פן תרבותי גירדא. החזה והישבן הם אינם אברי מין במובן המצומצם של ההגדרה, אלא שאנחנו הופכים אותם לכאלה. בהרבה מדינות בצפון ובמערב אירופה מקובל מאוד להסתובב בים בצורה כזאת וזה לא נתפס כדבר מיני."

"אבל שהיא תחשוף ככה את החזה שלה, את הפטמות שלה מולינו, מול אחיה?"

"היית מתרשם שלאח שלה זה הפריע?"

"אני חושב שלהיפך, הייתי מהמר שהוא נהנה מהעניין. לרוב הם לא מסתדרים משהו, היא בחדר שלה עם מוזיקה וחברות והוא בפלייסטיישן, ואם הם כבר מדברים- הם רבים. דווקא הפעם הוא קרקר סביבה בלי הפסקה כמו משרת פרטי."

“בן כמה הוא?”

“ארבע עשרה.”

"אני בטוח שלילד בן ארבע עשרה שלא רגיל לראות עירום זה יכול להיות מרגש, בפרט אם זאת אחותו הגדולה. אבל הינה, זה השפיע על היחסים שלהם לטובה. חברות נטוריסטיות ידועות כחברות מגובשות יותר עם פחות קונפליקטים.
ובכל מקרה אני בטוח שהיא לא התכוונה להראות דווקא לכם את הגוף שלה, אתם פשוט הייתם שם. ברור שהיא גם לא הייתה עושה את זה באחד החופים בארץ מפני שבישראל זה לא דבר מקובל. לכן היא בחרה לעשות את זה בטיול לאירופה שם זה לא יתפס כאקט חריג."

"תאמינו לי שעם היופי שלה היא עדיין הייתה חריגה שם. כשהיא הולכת ברחוב כולם מסובבים אליה את הראש, וזה עוד כשהיא לבושה. אתם יכולים לדמיין מה הלך בים."

"ילדה יפה עם גוף טוב שמודעת לעצמה. היא רוצה להראות את מה שיש לה להציע. הייתי מנחש שהיא דווקא רוצה שאחרים יציצו לה, ואתה יודע מה? עדיף שאם היא בוחרת לעשות את זה כך, בצורה שהיא בלתי מזיקה, אז שזה לפחות יהיה לידכם ותחת השגחתכם. כן, זה אומר שאח שלה יראה אותה, אפילו חברים שלכם והילדים שלהם אבל לפחות אתם יודעים שהיא לא עוברת קווים אדומים מסוכנים."
חברים שלכם האמרו משהו?"

"לנו הם לא אמרו כלום. לילדים שלהם הם לחשו לא לנעוץ מבטים, אבל מה אפשר לצפות? הגדול שלהם גם בן שבע עשרה."

"אני מבין את חוסר הנוחות שוודאי חשתם. ומה היה בהמשך הטיול?"

"אז למרות שהיא אמרה שכשתסיים להשתזף היא תשים על עצמה משהו היא המשיכה להסתובב ככה כל זמן שהיינו בים, גם כשבאה לשבת איתנו בשמשייה. ואחרי הצהריים כשהלכנו לבריכה של המלון, אותו דבר- נשארה עם החוטיני הפצפון והשרוך בתוך התחת.
בערב כשחזרנו מהמסעדה לחדר במלון היא אמרה שהיא נכנסת להתקלח. אז במקום להכנס למקלחת ואז להתפשט, שזה מה שהיית מצפה, היא מורידה בחוץ הכל ונשארת בתחתונים. כולנו בחדר לבושים טיפטופ והיא מסתובבת שם כמעט עירומה."

"וזה היה לך מוזר יותר מהים?"

"במובן מסויים כן. בים יש לך כאילו תירוץ. וחוץ מזה כולם חצי עירומים אבל כאן זה היה סתם להסתובב עירום. בקיצור, אחרי כמה דקות אני בא לרדת לקחת משהו מהלובי ואני קולט שהיא לא סגרה את הדלת של האמבטיה עד הסוף. נשאר כאילו פתח שכל מי שעובר יכול לראות אותה מסתבנת שם מתחת למים."

"ראית אותה מתקלחת?"

"לא היה אפשר שלא לראות. אני רק לא יודע מי עוד ראה. מה שהפריע לי זה חוסר האכפתיות שלה. בבית היא לא רק סוגרת את הדלת של האמבטיה אלא גם נועלת אותה- פעמיים ואילו בטיול היא הקלה בזה ראש. וזה הרי צפוי שמישהו עלול לעבור. מה, אני צריך לראות לה את התלתלים?
ואחרי זה היא יוצאת שוב עם מגבת בשיער ותחתונים חצי רטובים, וככה הסתובבה לנו כל הערב."

"ובימים הבאים?"

"ככה היה רוב הטיול. למזלנו כשהלכנו למוזיאון, מסעדות או סתם אתרים בעיר היא התלבשה. בשלב מסוים כבר התרגלנו לראות לה את הגוף."

"ואחרי שחזרתם לארץ?"

"זה החלק המצחיק. איך שחזרנו הביתה והיא הלכה להחליף חולצה- רק חולצה אפילו לא חזייה, היא בקשה מאימא שלה לצאת מהחדר. אותי או את אח שלה היא הייתה מעיפה בבעיטה רק אם היינו מתקרבים לחדר שלה."

"אז אפשר להגיד שבארץ החיים חזרו למסלולן הרגיל."

"אבל אני לא יודע מה יהיה בשנה הבאה. אם זה משהו חד פעמי או לא. היא תהיה כבר בת שמונה עשרה ואח שלה בן חמש עשרה. אני לא יודע אם להזמין חברים או פשוט ללכת למקום בלי ים, ובכלל איך להגיב."

"לפי מה ששמעתי אני צופה שזה יחזור על עצמו גם בטיול הבא. זה לא חשוב לאן תלכו ואם יהיה ים. היא מסוגלת להשתחרר בסביבה חברתית בא זה נתפס כלגיטימי וכנראה גם צריכה את זה. אתם תעשו בשכל אם תמנעו מלתת לה הרגשה שהיא צריכה להתבייש בגוף שלה או להתבייש ממכם כי זה רק יגרום לנזק יותר מתועלת. אני גם הייתי מזמין חברים, אבל כאלה שאתם סומכים עליהם. אם הבת שלך לא תתבייש גם אתם לא צריכים להתבייש."

"שמענו את דבר הפרופסור. אני מאחל לכם שתיהנו בטיולים הבאים ושיהיה בהצלחה לילדים בבית הספר."

"תודה רבה לכם."

“למאזין הבא, בבקשה.”

– – –

רוצה לקבל עדכון במייל כאשר מתפרסם סיפור חדש? הרשם לקבלת עדכונים למייל.
לא לשכוח לתת ציון לפרק בראש הדף ⇑ או תגובה מתחת ⇓

קטגוריות: סיפורי סקס, מציצנות, משפחה