מחיצות- חלק א': חיים חדשים

"את נראית זוועה." אמרה פֶיי בוחנת את השקיות השחורות תחת עיני שותפתה.

"מה?" שאלה ריוי בוהה עדיין בספל הקפה המהביל.

"אמרתי שאת נראית זוועה. ישנת בכלל הלילה?"

"שינה זה לחלשים." ענתה ריוי וקרסה לאחור על הספה.

כמו בהתאמה מר פפינו קם ממקומו, מתח לפנים את כפותיו ולאחר מכן מתח גם את רגליו האחוריות. הוא הביט מסביב וחזר לנמנם על הכרית שלו. החתול השמנמן היה ירושה מהשוכרים הקודמים, אבל איש אינו יודע כמה זמן עוד לפני כן הוא גר בדירה.

"תקשיבי, אני מבינה את הלחץ שלך על המבחנים והכל, אבל בלי שתנוחי קצת בחיים לא תצליחי לעבור אותם עם הציונים שאת צריכה!"

"יש לך אופטלגין? מתפוצץ לי הראש."

"את לא צריכה אופטלגין, את צריכה כרית. תוותרי היום על הקורס הראשון ותגיעי לשני. אני ארשום אותך בנוכחות."

"אל תהיי מצחיקה. אני לא יכולה להרשות לעצמי לפספס שיעורים…"

"את לא יכולה?! יש לך את הציונים הכי טובים במחזור!"

"כמעט הכי טובים." אמרה ריוי תוך כדי פיהוק. "מ.ל.ר מקבלים בכל שנה רק את הסטודנט הטוב ביותר של המחזור. אז אם אני רוצה להתקבל אליהם, ואת יודעת כמה אני רוצה, אני חייבת לעקוף את הבן-של-זונה הזה ניב."

רק מהגיית השם הזה דימתה פֶיי כי חברתה מתמלאת חימה ואש ניצתת בעיניה.

"אז את חייבת להתפטר מבית הקפה!" פסקה לבסוף. "את לומדת כל היום ועובדת כל הלילה…"

"ומי ישלם את החצי שלי בדירה, את?" שאלה ריוי וגיששה בידה אחר ספל הקפה.

"למה שלא תלווי את הכסף מההורים שלך?"

"נו, את יודעת שאני לא יכולה להפיל עליהם גם את זה. הם בקושי מסתדרים בעצמם."

"יהיה לך קל להחזיר להם אחרי שתתקבלי למ.ל.ר."

"למה אין לי הורים טחונים כמו של ניב? אז החיים שלי היו נראים אחרת לגמרי. הדוש הזה גר בדירה שאבא שלו שוכר לו שני מטר מהאוניברסיטה, ועדיין בא כל יום עם האלפא רומיאו שההורים שלו קנו לו. למה את לא יכולה להיות חברה טובה ולארגן גם לי עבודה במכון מחקר הזה שלך? את עובדת שם שלושה ימים בשבוע, כמה שעות בכל פעם ומרוויחה יותר ממני!"

"לא מחפשים שם עובדים עכשיו," אמרה פיי בחוסר נוחות. "אבל אם יחפשו…"

"נו, אז מה אם הם לא מחפשים עובדים? תדחפי אותי לשם. זה יסדר לי את החיים, העבודה הזאת!"

"הם באמת לא צריכים, תאמיני לי בזה." ענתה פיי, מחפשת כיצד לצאת מהפינה.

"לפחות תבדקי. אולי הם מחפשים ואת לא יודעת. אולי הם דווקא…"

"אני לא עובדת במכון המחקר, בסדר?"

"מה?" שאלה ריוי מבולבלת.

"אני לא עובדת שם. סתם אמרתי את זה כדי ש…"

"כדי שמה?" דחקה בה ריוי.

"כדי שאני לא אצטרך לספר לך מאיפה אני מרוויחה את הכסף שלי."

ריוי נעמדה מול חברתה והסתכלה במבט חודר אל תוך עיניה השחורות. "פיי, מאיפה את מרוויחה את הכסף שלך?"

"טוב, זה לא נורא כמו שזה הולך להישמע…" התגוננה פיי, "ואני מבקשת שלא תתייחסי לזה בצורה שיפוטית מידי. אני יודעת כבר מה את הולכת להגיד ו…"

"פֶיי!!!"

"אני שוכבת עם גברים." אמרה בנשיפה אחת.

מר פפינו הביט בשתיים באדישות אופיינית. "את… אוקי…" אמרה ריוי ולקחה נשימה. היא ניסתה לסדר לעצמה את המחשבות בראש אבל הכל היה בליל של שאלות ותהיות. "מה… כאילו, איך…"

"יש איזה מקום, ממש לא רחוק. זה לא דומה לשום דבר שרואים בטלוויזיה או שומעים בסיפורים. עושים שם את הדברים אחרת ממה שאת מכירה."

ריוי הסתכלה בחברת בעיניים עגולות. היא לא ידעה מה פיי חושבת בכלל שהיא מכירה.

"את לא מתייחדת שם עם איזה גבר לבד בחדר, והם גם בכלל לא רואים את הפרצוף שלך ולא יודעים מי את…"

"איך זה?"

"בטח שמעת על המושג גלורי-הולס." אמרה פיי וריוי הנידה בראשה לשלילה. "את נמצאת בחדר אחד והגברים בחדר ליד ויש פתח בקיר שדרכו נעשים הדברים."

"איזה דברים?"

"כל הדברים. יש פתח קטן שהם מכניסים בו את ה-זה שלהם ואת צריכה… את יודע, למצוץ את זה… ויש גם פתחים גדולים שרק חצי ממך נמצא בחדר ליד והחצי השני בצד שלהם… בכל מקרה, הם אף פעם לא יכולים לזהות אותך או לדעת מי את."

ריוי לא הצליחה לדמיין כלל את שותפתה העדינה, דקת הגזרה עושה את הדברים שהיא מדברת עליהם.

"כמה זמן את עובדת שם?"

"ממש מתחילת התואר."

"מתחילת התואר? אז יצא לך כבר להיות עם- מה, מאות גברים?"

"כן, משהו כזה."

ריוי הרהרה במה שחברתה סיפרה לה זה עתה ופיי כבר ציפתה להטפת מוסר ארוכה ומייגעת.

"הם מחפשים שם עובדות?" שאלה לבסוף.

"לא יכול להיות שאת רצינית." אמרה פיי.

"למה לא? את עושה את זה."

"כן, אבל כנראה שאת לא ממש מבינה במה מדובר…"

"עכשיו אני עובדת חמישה ימים בשבוע שמונה שעות בכל יום. את עובדת רבע מזה ומרוויחה הרבה יותר. את יודעת כמה זמן זה יפנה לי ללימודים? וחוץ מזה, זה לא כאילו יש לי זמן בכלל לשכב עם בנים."

"את לא שוכבת שם עם אף אחד, ריוי. גברים מגיעים, מזיינים אותך דרך חור בקיר והולכים. חוזרים לשגרה המשעממת שלהם כאילו לא קרה כלום שנייה לפני."

"לפחות אין את הרגע המביך של לנפנף אותם בבוקר שאחרי…"

"אני לא יודעת."

"מי האחראי שם?"

"את הבעלים לא פגשתי מעולם, אבל מי שמנהלת שם את העניינים זאת מאדאם בשם רוזי."

"אני רוצה לפגוש אותה!"

– – –

הבניין ברחוב המקלף נראה תמים למראה. עוד מבנה מגורים עם קומה מסחרית מתחת.

"הגברים נכנסים מכאן." אמרה פיי והצביעה על דלת שמעליה נכתב בשלט אדום 'מכון עיסוי ואביזרי מין'.

"אני מבינה שאנחנו אביזרי המין." אמרה ריוי בהומור שחור.

"באמת יש שם חנות לאביזרי מין. ממנה נכנסים לחדר האחורי. אבל אנחנו לא נכנסות מכאן אלא מכניסה נפרדת מהחצר האחורית."

מאדאם רוזי הייתה אישה קטנה ושמנמנה. היו לה עיניים גדולות ואף גדול וחיוך גדול במיוחד. היא בחנה את ריוי בעיניה הפיקחות.

"אז את החברה של פיי, אה?"

"כן, אנחנו שותפות לדירה." אמרה ריוי בהיסוס. היא הרגישה כיצד הביטחון שלה מתרופף.

"ומה שמך, מתוקה?"

"ריוי."

"אני רוזי, אבל את יכולה לקרוא לי מאמא רוזי. ככה כל הבנות כאן קוראות לי."

מאמא רוזי הושיטה את ידיה לפנים. על כל אחת מאצבעות ידיה הייתה טבעת בה משובצת אבן חן גדולה. ריוי הושיטה לה בחזרה את ידיה. רוזי בחנה בקפידה את כפות הידיים הצעירות כאילו מחפשת שם דבר מה. מעט אור נכנס דרך תריס החלון אבל מרבית החדר היה מואר על ידי נורות אדומות שהיו תלויות לאורך הקירות.

"טוב ויפה." אמרה, "תתפשטי בבקשה."

"להוריד את הבגדים?" שאלה ריוי כאילו ביקשו ממנה עכשיו לעוף באוויר.

"זה לא באמת משנה לי איך תעשי את זה כל זמן שבסוף הם לא יהיו עליך."

ריוי שלחה מבט הצידה אל חברתה. היא מעולם לא התפשטה מולה בעבר.
מבלי לחשוב על זה יותר מדי היא הורידה את חולצתה ולאחר מכן את מכנסיה. נשימה עמוקה וגם החזייה ירדה ולבסוף התחתונים. ריוי נותרה לעמוד יחפה ונטולת בגדים מול שתי הנשים. למרות שהביטה היישר לפנים יכלה ריוי לחוש במבטה של פיי השוזף את עורה.
מאדאם רוזי בחנה את גופה בקפידה. היא שלחה את ידיה וחקרה כל חלק בגופה- מהשיער החלק והחום דרך החזה הזקור, הישבן המוצק, איבר מינה המגולח למשעי ועד כפות רגליה המטופחות. אפילו לתוך פיה היא הציצה.

היא הורידה את הטבעת מאחת מאצבעותיה והגישה אותה לריוי. "בואי, חמודה, תרטיבי לי את האצבע."

ריוי לא הייתה בטוחה שהיא ירדה לסוף דעתה של הגברת, אבל במציאות המסוימת שבחדר האחורי כנראה שאין בקשה מוזרה מידי. ריוי פתחה את פיה והכניסה את האצבע לתוכה.
היא החלה להרטיב אותה ברוק בעזרת לשונה.

"תמצצי אותה," אמרה מאדאם רוזי, "ממש כאילו הייתה הזין של הגבר שלך."

ריוי החלה למצוץ את האצבע עם שפתיה הרכות. היא ניסתה לדמיין את הגברים איתם הייתה. דמותו של אביחי, חבר שלה בשנה שקדמה התואר, עלתה במוחה. היא דימתה כאילו היא עכשיו נמצאת בין רגליו, מפנקת אותו.

"את צריכה לשפר את המציצה שלך. פיי תדריך אותך בזה." אמרה ושלפה את האצבע הרטובה מפיה. "תרימי רגל על השרפרף."

ריוי הניחה רגל אחת על שרפרף קטן שהיה לצידה. מאמא רוזי ניצלה את הפיסוק שנוצר בין רגליה והחדירה את האצבע הרטובה מרוק לאיבר מינה.
צמרמורת עברה לאורך גבה של הצעירה בזמן שהמאדאם לומדת את רזי גופה.

"את נוטלת גלולות?" שאלה וריוי הנהנה לחיוב. רוזי שלפה את האצבע, קירבה לאפה והריחה.

"אני ארצה לראות אישור מהגינקולוג שלך שהכל אצלך טיפטופ. אחר כך אוכל להחתים אותך על חוזה. אם הכל ילך כשורה תוכלי להתחיל כבר בראשון."

– – –

למחרת בבוקר, כשהתעוררה ריוי בחדרה, היה לה קשה להחליט אם היא אכן פגשה אתמול את האישה המוזרה בחדר האחורי באותה סיטואציה סוראליסטית שהיה נדמה כאילו לקוחה מספר מטורף.

היא שחזרה במוחה כיצד יצאה מהפגישה ביחד עם פיי ושתיהן המשיכו לסופר לערוך קניות לדירה. הן לא דברו כמעט בכלל על מה שקרה זה עתה.

"ישנת טוב?" שאלה פיי כשריוי יצאה מחדרה.

"האמת שכן. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ישנתי כל כך הרבה. אבל יש לי המון מה להספיק הבוקר לפני שהכול נסגר לקראת שבת. אני עוד צריכה לעבור אצל הגינקולוג, לדבר עם הבוס שלי שאני מסיימת אצלו וגם חשבתי לתת קפיצה להורים. לא ראיתי אותם כבר חודש. עכשיו כשהתפנה לי זמן אני לא צריכה לדאוג לגבי המבחן ברביעי."

"יפה. אבל כדאי לך להזיז את התחת כי חצי מהבוקר כבר שרפת."

"אני לא ממהרת." אמרה ריוי ונגשה להכין קפה. "אני הולכת לעשות את הדברים בקצב שלי עכשיו. להכין גם לך?"

"שתיתי לפני שעתיים, אבל למה לא?"

"רוצה שנלך מחר לים?"

"לים?! לא הלכת לים כל התואר." אמרה פיי משועשעת מהשינוי בגישה של חברתה.

"נכון, את צודקת. אבל עכשיו יש לי זמן וגם סיבה טובה. אני חייבת לתפוס קצת צבע. זה יהיה מביך שאנשים יראו את הגוף שלי במצב הזה."

"אז אני מניחה שהולכים לים."

"יופי." אמרה ריוי בסיפוק ולגמה מהקפה בהנאה רבה. "אני ממש יכולה להתרגל לחיים החדשים שלי."

לפרק הבא

רוצה לקבל עדכון במייל כאשר מתפרסם סיפור חדש? הרשם לקבלת עדכונים למייל.

לא לשכוח לתת ציון לפרק בראש הדף ⇑  או תגובה מתחת ⇓

קטגוריות: סיפורי סקס 2017, מין בתשלום, גלורי-הולס

4 מחשבות על “מחיצות- חלק א': חיים חדשים

  1. טוב שחזרת כבר התחלתי לדאוג. מחכה בקוצר רוח להמשך…

    אהבתי

  2. התחלה טובה.
    אם יורשה לי אפשר לקדם אותו בהמשך בכך שפתאום אחיה או אביה מגיעים למקום והיא בהתלבטות איך להגיב ואז היא זורמת.,.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s